אתם רצים הרבה לשירותים? אתם חוזרים לפעמים עם מכנסיים רטובים? ? האם ההורים שלכם מביעים לעיתים אכזבה מכך שלא הלכתם בזמן?
יתכן שיש לכם פעילות יתר של השלפוחית ( או השם המצחיק שנתנו לה "שלפוחית רגיזה" שהיא אולי מרגיזה אך לא מתרגזת על אף אחד, סתם מתכווצת…) וזו בעיה נפוצה מאד בקרב ילדים! הסיבה לכך היא שהשריר סביב השלפוחית מתכווץ בלי "להודיע", ואפילו שהיא חצי מלאה. התוצאה היא שאתם מרגישים דחף פתאומי ללכת להתפנות , וצריכים להתאפק חזק כדי להישאר יבשים.
יכולות להיות לכך מספר סיבות :
אולי אתם מהילדים שפיתחו את ההרגל לדחות את ההליכה לשירותים, כוון שהייתם עסוקים מאד במשחק או צפייה בטלוויזיה. ודאי פיתחתם שיטות ותנוחות לעצירת הפיפי. איזה עוד סיבות יש לכך שיש לכם הרבה פעמים דחף להשתין ?
- יתכן שאתם ילדים שהשלפוחית שלהם לא מתרוקנת עד הסוף.
- בעיה זו נפוצה בקרב ילדים ששרירי רצפת האגן שלהם מכווצים באופן בלתי רצוני גם כשהם מטילים שתן, וזה לא רצוי.
- יתכן שאתם מהילדים שבגלל שדחו את ההליכה לשירותים, השלפוחית שלכם נהייתה מתוחה יתר על המידה וחיישני ההתכווצות שלה נהיו פחות רגישים.
יש מה לעשות עם כל זה . בפיזיותרפיה מלמדים את השרירים למטה שיעזרו להתרוקן באופן יעיל, ומלמדים את הילדים והשלפוחית שלהם להתרוקן עד הסוף.
זה מדהים ואולי נשמע לא קשור, אך אפילו תרגילי נשימה מסוימים כמו להושיט ידיים למעלה ולהשמיע קול גבוה, מאפשרים לשלפוחית השתן לעבוד יותר טוב!!
ובינתיים… מה ניתן לעשות?
- ללכת כל שעה שניה לשירותים או בערך שש פעמים ביום
- לא למהר כאשר עושים פיפי! תנו לשלפוחית זמן להתרוקן עד הסוף.
- שבו עם תמיכה לירכיים ולרגליים
- בנים יכולים לשבת או לעמוד, כל עוד אינם ממהרים ולא משאירים טיפות!
- שתו מספיק מים. ליטר בערך או 5-6 כוסות ביום זו מידה מספקת
- שימו לב לסימני עצירות ! ( איזה סימנים אלו? נספר לכם בפעם אחרת)
- תעשו תרגילים המפעילים את שרירי הליבה ורצפת אגן בצורה נכונה .
להורים
ואם אתם ההורים חושבים לעיתים שהילד "לא שם לב" שהוא צריך ללכת. האמת היא שהשלפוחית שלו היא זו שאינה נותנת סימנים ברורים שהיא עומדת להתכווץ. אל תכעסו או תראו סימני אכזבה, הסבירו לילדכם איך השלפוחית פועלת. זה יגביר את שיתוף הפעולה שלהם.
ילדים מעל גיל 6 שמרטיבים בלילה סובלים. חלקם מתביישים בכך, לא מוכנים לישון אצל חברים או לארח, והדימוי העצמי שלהן יורד. זה כביכול מאד הגיוני, וזה גם מבוסס מחקרית. לאחרונה במחקר שוודי מ 2017 נמצא שאיכות החיים של ילדים אלה ממש יורדת.
ומה שיפה זה שיש מה לעשות ולעזור, וזה אף מוכח מחקרית. אז אנא, פנו לעזרה ושפרו את איכות החיים של ילדיכם ושלכם.
נכתב בהשראת דף המידע האקדמיה השוודית לאנורזיס (Svenskaenures.se )
רעיה עילם – פיזיותרפיסטית התפתחותית, התמחות בבעיות יציבה ורצפת האגן בילדים ונוער.
פייסבוק: "מרגיש לי פיזי"