הצתאות- אנקופרזיס
לתופעה של יציאת צואה שאינה בשירותים קוראים בריחת צואה, "אנקופרזיס", והיא נגרמת מאיבוד שליטה על מעבר הצואה. גם אם נראה שילדכם אינו סובל מעצירות , צואה מצטברת אצלו בקצה מערכת העיכול. הרחבת דפנות חלק זה של המעי ,הרקטום, גורמת לאיבוד תחושת הצורך להתרוקנות. במצב כזה הצואה יכולה לדלוף מהצדדים ואנו נראה מריחות ( soiling ). כ 90% מהילדים הסובלים מאנקופרזיס, יסבלו גם מעצירות. חשוב מאד לטפל, כי רוב הילדים סובלים ועדיין יסבלו לאחר חמש שנים ללא טיפול, וגם כי המחיר הרגשי גבוה מאד.
עוד על התופעה בסרטון הסברה נחמד :
"חרדת אסלה"
אם ילדכם מסרב לעשות את צרכיו באסלה ומסכים לעשות בתחתונים או בחיתול בלבד, זה יהיה ברוב המקרים בשל פחד מכאב בפי הטבעת בשל התנסות כואבת כילד או תינוק. במקרים מסויימים יהיו מעורבים גם ענייני תחושה מקומיים או כלליים, חרדה מכאב בשל טראומה בינקות , או חרדה כללית משחרור פי הטבעת בסיר או אסלה. במקרים כאלו בדרך כלל אין בעיה בהטלת שתן לאסלה.
אם הוא מסכים לעשות קקי רק בפינת החדר תוך הסתתרות לאלהיבהל, ילדים רבים עושים זאת, לעיתים רק בעמידה. אם מצב זה נמשך זמן רב, כדאי לטפל. הטיפול כולל מתן חומרי הסברה מותאמים לילד , חשיפה הדרגתית לאסלה, והנחיות ברורות להורים כיצד להגיב לילד בכדי לקדם אותו לשלב ההתפתחותי הבא.
הטיפול בעזרת פיזיותרפיה לרצפת האגן
במפגש הראשון והשני, אפשר לאבחן את עיקרי מקורות הבעיה, ואם יש צורך בטיפול בעזרת מרככי צואה, טבעיים או תרופתיים. בנוסף לטיפול הרפואי הרגיל (SMC ) כפי שמומלץ בארגון הרופאים האמריקאי, כולל הטיפול שלי מעקב כמעט יום יומי צמוד אחר הרגלי ההתרוקנות ומינון נכון במרככי הצואה עד להשגת התוצאה הרצויה. בנוסף, תרגילי הפיזיותרפיה לרצפת אגן, הניתנים בנוסף, הוכחו כמעלים את אחוזי הצלחת הטיפול לאורך זמן, ומניעת הישנות הבעיה.
בהמשך ומידת הצורך, ניתן לבדוק ולתרגל באופן ממוקד את תפקוד השרירים באזור, והאם יש בעיות בתחושה להתרוקנות. אצל ילדים הבדיקה תהיה חיצונית בלבד.
האם לילד שלי יש בעיה רגשית או פיזית?
אי שליטה בצרכים יכולה להיות בעיה מבודדת או רב מימדית, שהינה חלק ממכלול קשיים של הילד, התפתחותיים ו/או רגשיים. במקרה של קושי מבודד תקבל המשפחה מידע על הפיזיולוגיה של הבעיה וההשפעות הרגשיות שלה , ותינתן תכנית עבודה לבית, שעיקרה הליכה מסודרת לשירותים. האתגר בו נתקלות משפחות רבות הוא גיוס המוטיבציה של הילד להליכה זו, וכאן ניתנת עזרה שלי- המבוססת על יצירת קשר חם עם הילד, ניסיון התפתחותי נרחב ,הסבר ושיקוף להורים לסיבות להתנהגותו של הילד, והצעת רעיונות יצירתיים ומעשיים להורה.יש מקרים שהקושי קשור גם לקשיים רגשיים, ובמקרים אחרים מקור הקשיים הרגשיים הינו הבעיות הגופניות. כך או כך, השיטה מתעסקת בעזרה לילד ולמשפחה, לצלוח קשיים אלה, באופן מעשי, ופחות במקור הקושי. במידה והקושי עיקש מאד, מתקיים שיתוף פעולה של אנשי מקצוע מהתחומים השונים.
עוד על שאלה מעניינת זו ניתן להתרשם משיחה אונליין שנערכה ביני ובין תרפיסטית באומנות
בקישור הבא: https://bit.ly/Encopresis-emotionalphysical
כך נדע אם יש עצירות סוגי קקי שיכולים להעיד על עצירות
זיהוי מקורות עיקריים של הבעיה וכיצד קשורה רצפת האגן, מערכת העיכול והשתן למצב רגשי?
על פי מחקרים עדכניים, גמילה תמיד משפיעה על מצב רגשי, אך קשיים בגמילה לא תמיד ינבעו ממצב רגשי מעורער. ברוב המקרים, ככל שהגמילה ארוכה יותר והילד מגיע לגיל בוגר יותר, כך היא תשפיע לרעה על הילד, ועל משפחתו. ישנם מצבים ,יותר נדירים, שהקושי הרגשי לא ילווה בבעיות גופניות. במקרה זה תספיק הדרכת הורים תומכת, על ידי או על ידי אשת מקצוע מתחום הטיפול הרגשי/ פסיכולוגי/ משפחתי. בנוסף , בטיפול שאני מציעה יינתן מידע אמין לילד ולהוריו ( Psycoeducation ) לגבי התהליכים שהילד עובר בגמילה שהשתבשה, בהחלמה מאנקופרזיס , בשיקום מהרטבת לילה או בלמידה של שליטה בצרכים, במקרה של ילדים עם צרכים מיוחדים.
רצפת האגן הוא שם כללי של קבוצת השרירים באיזור התחתון הנמצא בין עצם הזנב מאחור, עצמות האגן מקדימה ובצדדים. האיזור מעוצבב במערכת עצבים מתוחכמת ומסועפת, ואחראי להתרוקנות משתן וצואה. רצפת האגן פועלת בשיתוף פעולה מלא עם מערכת הנשימה- בעיקר הסרעפת , מערכת העיכול – ומערכת השתן ,כדי לאפשר פעולת ההתרוקנות יעילה. לכל הפעילות הענפה הזו יש השפעה ישירה ועקיפה על תפקוד כללי אופטימאלי, מצב הרוח, ויכולות הלמידה של הילד. מחקרים מראים שלבעיות בתחומים אלה (Bladder Bowel Disorder) שהופכות לכרוניות, תהיה השפעה משמעותית על איכות חייו של הילד, גם בשנות הנערות והבגרות. % 30 מהם יסבלו מעבר לגיל ההתבגרות מבעיות קשורות כגון הפרעות אכילה, בעיות משפחתיות, בידוד חברתי ודיכאון .(2)
(2) Van Ginkel R, Reitsma JB, Buller HA, van Wijk MP, Taminiau JA, Benniga MA, 2003
